ת"א 30302/08, בנק אוצר החייל בע"מ נ' חשפיה משה
כבוד השופט מנחם (מריו) קליין
08.07.2009
העובדות:
1. ק.מ. שיווק והספקה בע"מ (להלן: "החברה") פתחה חשבון בבנק אוצר החייל בע"מ (להלן: "התובעת"). בתאריך 7.12.03 נטלה החברה הלוואה לא צמודה בסך 200,000 ש"ח והנתבע חתם על ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום לחובות נתבעת 1 לטובת התובעת. בתאריך 2.1.06 חתמו הקונים על ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום לחובות נתבעת 1 לטובת התובעת.
2. כתוצאה מהפרת הסכם ההלוואה הועמדה יתרת ההלוואה לפירעון ויתרת החוב, כולל משיכת יתר, המגיע לתובעת מהחברה. הנתבע לא נענה לדרישות התובעת לפרוע החוב.
החלטה:
1. עיקרון תום-הלב המעוגן בסיפא של סעיף 39 לחוק החוזים, מחייב את הבנק להתחשב בלקוח ובמטרת החוזה כאשר הוא מגשים את זכויותיו החוזיות של האחרון. חוק הבנקאות (שירות ללקוח) והתקנות שהותנו על פיו, מטילים חובות נוספים על הבנק. בין חובות אלו והנובעות מהן, יש להוסיף ולמנות את חובות נאמנות המוטלות על הבנק ביחס ללקוחותיו. מקורה של החובה נעוץ ביחסי תלות של הלקוח בבנק, כוחו של הבנק מול הלקוח הרגיל, אשר תלוי בו במתן השירות, גורם ליצירת אותה חובה מיוחדת של הבנק כלפי הלקוח.
2. חובת האמון וחובת תום הלב משמשים בידי הפסיקה כלים רבי עוצמה לצורך העלאת הרף הנורמטיבי וכמכשיר המאפשר להתמודד עם תופעות שאין להן מענה בחקיקה. יחד עם זאת, בתי משפט צריכים להיות זהירים שהתערבות ביחסים החוזיים הכתובים בין תאגיד בנקאי ללקוח, על סמך הסתמכות על חובת תום הלב ותנאים מכללא, צריכה להיעשות במסורה ובזהירות הדרושה בכדי למנוע יצירת אי וודאות משפטית והעמסת עלויות עסקה נוספות כתוצאה מכך, על כלל הציבור.
3. ההסכם בין הצדדים בגינו התקשר הנתבע עם התובעת נועד לקיום ולקידום החברה. לאור העובדה כי הנתבע מכר את זכויותיו ואת מניותיו בחברה ולאור העובדה כי הקונים העמידו בפני התובעת חלופות לערובות שנתן הנתבע ולאור חובת תום הלב של התובעת בהתקשרותה עם הנתבע, יצרה התובעת בפני הנתבע מצג ולפיו משוחרר הוא מערבותו. במידה והתובעת היתה רוצה שהנתבע ימשיך להיות ערב לחובות החברה, על אף העובדה שקיבלה כערבים נוספים את הקונים, חלה עליה החובה לציין זאת מפורשות בפני הנתבע והוראה זו הייתה צריכה להיות חלק מהסכמה החוזית בין הצדדים.
4. אמון השופט על פרשנותו של חוזה, באופן המתחקה אחר אומד דעתם של הצדדים. במקרה של ספק בפרשנות - יש להעדיף את הפירוש הנוח יותר לצד שלא ניסח את החוזה.
5. בנסיבות נוצר הפטר לנתבע מהערבות שנתן לתובעת על חובות החברה. הערבות באה בחטיבה אחת יחד עם הפיקדון למטרה אחת, והיא, העמדת ערובה לתובעת על ההלוואה שנדרשה לה החברה. הנתבע כאמור מכר לקונים את החברה על חובותיה וזכויותיה. הקונים נכנסו בנעליו של הנתבע ולאחר שהעמידו ערובות מקבילות וזהות לתובעת, הרי שתפסו את מקומו והחליפוהו. וכמו שתפסו את מקומם על כיסא המנהלים שלו, כך תפסו את מקומו לגבי חיובו.
כבוד השופט מנחם (מריו) קליין
08.07.2009
העובדות:
1. ק.מ. שיווק והספקה בע"מ (להלן: "החברה") פתחה חשבון בבנק אוצר החייל בע"מ (להלן: "התובעת"). בתאריך 7.12.03 נטלה החברה הלוואה לא צמודה בסך 200,000 ש"ח והנתבע חתם על ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום לחובות נתבעת 1 לטובת התובעת. בתאריך 2.1.06 חתמו הקונים על ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום לחובות נתבעת 1 לטובת התובעת.
2. כתוצאה מהפרת הסכם ההלוואה הועמדה יתרת ההלוואה לפירעון ויתרת החוב, כולל משיכת יתר, המגיע לתובעת מהחברה. הנתבע לא נענה לדרישות התובעת לפרוע החוב.
החלטה:
1. עיקרון תום-הלב המעוגן בסיפא של סעיף 39 לחוק החוזים, מחייב את הבנק להתחשב בלקוח ובמטרת החוזה כאשר הוא מגשים את זכויותיו החוזיות של האחרון. חוק הבנקאות (שירות ללקוח) והתקנות שהותנו על פיו, מטילים חובות נוספים על הבנק. בין חובות אלו והנובעות מהן, יש להוסיף ולמנות את חובות נאמנות המוטלות על הבנק ביחס ללקוחותיו. מקורה של החובה נעוץ ביחסי תלות של הלקוח בבנק, כוחו של הבנק מול הלקוח הרגיל, אשר תלוי בו במתן השירות, גורם ליצירת אותה חובה מיוחדת של הבנק כלפי הלקוח.
2. חובת האמון וחובת תום הלב משמשים בידי הפסיקה כלים רבי עוצמה לצורך העלאת הרף הנורמטיבי וכמכשיר המאפשר להתמודד עם תופעות שאין להן מענה בחקיקה. יחד עם זאת, בתי משפט צריכים להיות זהירים שהתערבות ביחסים החוזיים הכתובים בין תאגיד בנקאי ללקוח, על סמך הסתמכות על חובת תום הלב ותנאים מכללא, צריכה להיעשות במסורה ובזהירות הדרושה בכדי למנוע יצירת אי וודאות משפטית והעמסת עלויות עסקה נוספות כתוצאה מכך, על כלל הציבור.
3. ההסכם בין הצדדים בגינו התקשר הנתבע עם התובעת נועד לקיום ולקידום החברה. לאור העובדה כי הנתבע מכר את זכויותיו ואת מניותיו בחברה ולאור העובדה כי הקונים העמידו בפני התובעת חלופות לערובות שנתן הנתבע ולאור חובת תום הלב של התובעת בהתקשרותה עם הנתבע, יצרה התובעת בפני הנתבע מצג ולפיו משוחרר הוא מערבותו. במידה והתובעת היתה רוצה שהנתבע ימשיך להיות ערב לחובות החברה, על אף העובדה שקיבלה כערבים נוספים את הקונים, חלה עליה החובה לציין זאת מפורשות בפני הנתבע והוראה זו הייתה צריכה להיות חלק מהסכמה החוזית בין הצדדים.
4. אמון השופט על פרשנותו של חוזה, באופן המתחקה אחר אומד דעתם של הצדדים. במקרה של ספק בפרשנות - יש להעדיף את הפירוש הנוח יותר לצד שלא ניסח את החוזה.
5. בנסיבות נוצר הפטר לנתבע מהערבות שנתן לתובעת על חובות החברה. הערבות באה בחטיבה אחת יחד עם הפיקדון למטרה אחת, והיא, העמדת ערובה לתובעת על ההלוואה שנדרשה לה החברה. הנתבע כאמור מכר לקונים את החברה על חובותיה וזכויותיה. הקונים נכנסו בנעליו של הנתבע ולאחר שהעמידו ערובות מקבילות וזהות לתובעת, הרי שתפסו את מקומו והחליפוהו. וכמו שתפסו את מקומם על כיסא המנהלים שלו, כך תפסו את מקומו לגבי חיובו.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
